חברה שהגדילה את מימדיה, התרחבה ולא יכלה עוד להכיל את האנשים במשרדים הקיימים. לאור המצב, פנתה אליי בבקשה להסב בית קירור קיים למשרדים שאמורים לאכלס כ-40 עובדים.
המבנה היה מצד אחד גדול ומרווח, אך מצד שני מאוד מאתגר לתכנון ועבודה.
התחלנו מתכנון מקיף אודות הצרכים, כמות המשרדים, כמה אופן ספייס נדרשים, מי ישב ליד מי, איזו מחלקה צריכה יותר שקט, איזו מחלקה צריכה להיות אחת ליד השנייה.
עברנו לחישוב כמות המדפסות, מחשבות על מי שצריך טלוויזיה, איפה ישהו האנשים שמארחים ואת מי יארחו ועברנו לדבר גם על הקורה במטבח, האם היא מיועדת לאכילה או רק להכנת הארוחה.
אחרי שישבנו על כל הפינות הקטנות עד הגדולות, החלה עבודת ה"סודוקו". התהליך היה מהנה ביותר ועבודת הצוות הייתה מפרה ומועילה.
התקבלה החלטה למקם את כל החלקים הציבוריים בחלל, כך שחדר הישיבות והקבלה ימוקמו בכניסה, לידם מוקם חדר האוכל, כולל המטבחון (שישמש גם את הפקידה לטובת חדר הישיבות) ולידם ממש מיקמנו את חדר השירותים שכוללים תא שירותי נכים תקני.
מאחר ומדובר בחברה שמתעסקת בפרדסים וקטיף, החומרים שנבחרו מדמים את מה שקורה בשטח, לריצוף החללים הציבוריים נבחרו אריחים גדולים דמויי בטון המזכירים את החצץ / אספלט של הכבישים לפרדסים. משם כאשר הולכים לעבר אזורי העבודה – אופן ספייס ומשרדים, הולכים על אריחים דמויי עץ המזכירים את המעברים בין מטע למטע, בכל המעברים ובכך מתקשרים לעולמות התוכן של המשרד.
ללקוח היה חשוב שהאופן ספייס יהיה מוגדר ויעביר את ההרגשה של משרדון לכל עובד, לכן בין העמדות ישנם קירות שחלקם מרוצפים באותם אריחי עץ.
התאורה שמתמקדת בשולחן מדמה ענפים ולכן התאורות לא ממוקמות באותו הגובה.
מסביב לאופן ספייס ישנם המשרדים שאין בהם חלונות, לכן הצבנו קירות זכוכית ארוכים, וכדי להמנע מוילונות, מיתגנו את הזכוכית במדבקות הקשורות לקונספט של החברה. באמצעות המהלך הזה, עדיין נכנס אור, אבל לא רואים את הנעשה בחוץ או בפנים.
הכנסנו עוד צבע ועניין על ידי הוצבה של שלושה תאי שיח עם תאורה, שגם הם בצבעי המותג והחברה.
לסיכום אגיד שהיה תענוג גדול לתכנן ולעצב את משרדי החברה.
דווקא מאחר ותכנון המקום היה מאתגר, זה מה שהפך את הפרויקט לכל כך מעניין וחווייתי.
תוך דיוק הצרכים של העובדים, העברה של האג'נדה של הארגון לתוך צבעים, חומרים והעיצוב, נוצרה התוצאה המרהיבה שהתקבלה.
לתיאום פגישה או לכל שאלה שעולה.