"המטבח קטן! אי אפשר להגדיל את שולחן האוכל. כדאי למכור את הבית או לשפץ?"
נכנסתי לבית קרקע, בית בן קומה אחת, חלומה של כל משפחה.
הבית נבנה לפני 25 שנה, והייתה בו מבואת חדרים שבזמנו כשהילדים היו קטנים, שימשה כפינת משפחה.
המטבח היה תחום כולו עם קיר שהגביל את גודלו ואת תחושת המרחב, ופינת האוכל עמדה בתוך פינה חצי משושה.
חייכתי כי אני אוהבת פרויקטים מהסוג הזה, מאחר ואני יודעת שיש פוטנציאל הודות לגודל הבית ולמבנה שלו. הדבר המפתיע יותר, הוא שאני בתוך חובבת קירות, הרגשתי שדווקא בבית הזה הקירות מצרים ומגבילים.
אז התחלנו, והדבר הראשון שעשינו הוא להוריד את שירותי האורחים בכניסה. הזזנו את הכניסה, שברנו את הקיר ובכך למעשה הגדלנו סוף סוף את המטבח – בפועל, במראה ובהרגשה.
את פינת האוכל השארנו במקומה, אך שינינו את צורתה לעגולה, כך שתרגיש יותר מרווחת, עוטפת ונעימה.
מכיוון שהכניסה גדלה, הצבנו ארון מעילים גדול המותאם לצרכי המשפחה, ובו יש מקום לתיקים, מכתבים, מפתחות, מעילים וכל מה שצריך כשנכנסים או יוצאים מהבית.
את מפתחי החלונות במרחב הציבורי שינינו בהתאמה לריהוט, מכיוון שבקרוב המשפחה גדלה, ולכן יש לדאוג למרחב ישיבה בסלון, וכמובן לאפשר יכולת לארח ללא הפרעה.
את הקיר שתחם את פינת המשפחה, הורדנו ו"צרפנו" את החלל למרחב הציבורי, כך שהמראה הינו פתוח ורחב.
תחמנו את האזור הציבורי לעומת הפרטי בשינוי חיפוי הרצפה, וחיפינו את המרחב הפרטי בפרקט אלון טבעי,
שם הוצבו ארונות שימושיים, כמו: ארון חשמל ותקשורת וארון לדייסון.
בחדר השינה פתחנו לרווחה את חדר הארונות והוספנו אותו לראווה בתוך החדר, דבר אשר יצר הרגשה של מרחב וחמימות.
הצבעים והחומרים בבית נבחרו לפי טעמם של הלקוחות; רגועים, זורמים, נוגים, מחבקים, בלי יותר מדי רעש וצלצולים. בוצעו נגיעות של צבע כדי להדגיש את הרוגע שרצינו, וכמובן כדי לפתוח את סקאלת הצבעים.
השילוב בין הסגנון הכפרי לנורדי נבחרו בקפידה על מנת ליצור סינרגיה, חום ודואליות.
לתיאום פגישה או לכל שאלה שעולה.