המטרה: בית בן 120 שנה לפחות, קומת קרקע, מפלס אחד, בן 120 שנה. להפוך לבית עדכני, בטוח, נוח ופרקטי.
הביצוע: חייבת להתחיל עם זה שאני השתגעתי כשנכנסתי לבית הזה, בית עם כל כך הרבה נשמה, החללים הקטנים שלו, התקרה הגבוהה כל כך, הרצפות המצויירות והשונות שהיו שם, דיברו וסיפרו את סיפורן.
בנוסף ריגש אותי שהלקוח הוא דור שלישי שמתגורר בבית זה ואחרי שהוא וזוגתו עשו חיפוש אחר בית הולם להם ולילדיהם, החליטו שזה זה המקום שלהם. עשו בצדק.
לפני הכול הזמנו מהנדס שנתן חוות דעת בעל פה ובכתב לגבי המבנה, הקורות, היכן אפשר להוריד והיכן בשום פנים ואופן אי אפשר לנגוע.
בהתאם להנחיות המהנדס החל שלב התכנון שכמובן היה צמוד לצרכי המשפחה. מכיוון שהחלל לא מאוד גדול ומצד שני לא היה רצון לוותר לגמרי על פונקציות מסויימות, היתה המלאכה מאתגרת אך עם הרבה סיפוק בסיומן של התוכניות.
לבית היתה חצר ללא אפשרות יציאה ישירה אליה, אך לעומת זאת בחלק האחורי של הבית המרתף נמוך מגובה הבית ונגיש לחצר.
החלטנו "להפוך" את החללים, החלק של החדרים יהיה לכיוון הכביש, ואילו הסלון והמטבח יהיו לכיוון החצר, פתחנו פתח לא גדול (בהנחיית המהנדס) לכיוון החצר, ומדרגות המרתף, וכך בעצם הנגשנו את החצר לחלל הציבורי של הבית.
מכיוון שהסלון גובל במדרגות לדירה שמעל, אין בו חלונות, אך בעלי הבית שיתפו פעולה ברגע שהבינו שזה תואם את סדרי העדיפויות שלהם. למטבח לעומת זאת סידרנו שלושה חלונות גדולים גבוהים ומרווחים, כך שזה מאפיל על חוסר החלונות בסלון.
פינת אוכל עגולה מוקמה במרכז החלל כך שהיא גם מגדירה את לב הבית ועדיין יכולה להיפתח ולאפשר אירוח מקסימלי ונוח.
חדר השינה של ההורים סודר כשהוא במקסימום פרטיות במיקומו בבית, והילדים גם להם יש לכל אחד חדר עם כל עולמו וצרכיו פנימה.
והמרתף סופח לטובת הכביסה והאיחסון של הבית. גם הוא טופל ולא הוזנח.
עיצוב הבית נבחר בקפידה, מחד לא לרבות עומס בפריטים וקישוטים ומאידך הוא מפוצץ באישיות ובמלאכת מחשבת. נגרות ובחירת חומרים בקפידה נתנו למקום את החותמת האישית והמיוחדת שלו.
לתיאום פגישה או לכל שאלה שעולה.